החלטה בתיק ת"א 49219-09-12

1.         לפני בקשת הנתבעים (להלן:"המבקשים") לחייב את התובעת (להלן:"המשיבה") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם, לפי הסמכות הקבועה בסעיף 353 א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן:"חוק החברות").

2.         תמצית טענות המבקשים בבקשה:

א.         קיימים כללים מיוחדים בכל הקשור לחיובה של חברה תובעת במתן ערובה להוצאות הנתבע. בבסיס כללים אלה ניצב הרצון למנוע הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה עת נדרש התובע לשלם את ההוצאות שנגרמו לנתבע. הדברים נכונים שבעתיים עת המדובר, כבענייננו, בחברת חוץ. 

ב.         סיכויי התובענה דנן קלושים ביותר.

לכתב התביעה לא צורפו ראיות והטענות נטענו באופן סתמי, ללא תימוכין. מאידך, לכתב ההגנה צורפו ראיות למכביר שהשימוש בסימן המסחר בקשר לחולצות כדין וברשות.

3.         תמצית טענות המשיבה בתגובה לתשובה:

א.         המשיבה הינה חברת בת של תאגיד VF העולמי, שהינו מתאגידי האופנה הגדולים בעולם. התאגיד נסחר בבורסה בניו יורק בשווי של למעלה מ-15 מיליארדי דולר, מגלגל הכנסות של מיליארדי דולרים מדי שנה ומרוויח מאות מיליוני דולרים. המשיבה מוכרת במאות מיליוני דולרים מדי שנה בעשרות מדינות ברחבי העולם ואין  ספק בדבר איתנותה הפיננסית והמבקשים לא טענו אחרת בבקשה.     

ב.         נסיבות העניין אינן מצדיקות לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה.

            סיכויי התביעה להתקבל גבוהים מאוד. המוצרים שייבאו המבקשים ונתפסו ע"י המכס בבירור מזויפים, הצהרה בעלמא של הספק אינה מהווה ראיה בדבר האותנטיות של הסחורה ותום לב אינו מהווה הגנה מפני הפרת זכויות קניין רוחני.

ג.          המשיבה כבר הפקידה ערובה בסך 15,000 ש"ח כתנאי להמשך עיכוב המשלוח ע"י רשויות המכס וזאת בהתאם לסעיף 200 א (ג) לפקודת המכס (נוסח חדש). המבקשים בחוסר תום לב הסתירו את דבר ההפקדה ואין לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה נוספת.

            חיוב המשיבה בהפקדת ערובה נוספת תפגע באופן בלתי מידתי בזכות הקניין שלה ובזכות הגישה שלה לערכאות, תיצור מעמסה מיותרת על אכיפת זכויותיה בישראל ותיתן פרס טקטי ליבואנים המפרים.               

4.         בתשובה לתגובה מוסיפים המבקשים וטוענים כי גם אם המבקשים לא יחלקו על כך שמדובר בישות משפטית בעלת נכסים רבים בחו"ל, אין בתגובת המשיבה ולו משפטאחד בעניין נכס של המשיבה בישראל, שהמבקשים יוכלו להיפרע ממנו, היה ותידחה התובענה וייפסקו לטובתם הוצאות. עוד נטען כי אין לייחס משקל רציני לטענה הסתמית של המשיבה שסיכויי התביעה להתקבל גבוהים מאוד כאשר המשיבה לא צירפה לביהמ"ש ראשית הוכחה לכך שהטובין נשוא התובענה מפרים סימן מסחר וכי לעניין הפקדת הערובה בסך 15,000 במכס אין רלוונטיות לענייננו.      

5.         בהחלטתי מיום 2.1.13 התרתי למשיבה להשיב בנוגע לטענה כי אין לה כל נכסים בישראל. באשר לכך, בתגובה המשלימה שהגישה המשיבה ביום 9.1.13 הוסיפה המשיבה וטענה כי החל משנת 2007 מוצרי המשיבה משווקים ע"י אס. בי. אן הלבשה בע"מ השייכת לקבוצת סקאל, אחת מקבוצות השיווק הגדולות בישראל, בחנויות המותג נאוטיקה, ברשת חנויות EMPORIOM ובעשרות נקודות מכירה נוספות ברחבי הארץ. המשיבה טוענת כי בחמש השנים האחרונות היקף המכירות של מוצרי המשיבה בישראל מסתכם בעשרות מיליוני שקלים בשנה. המשיבה זכאית לתשלומים מקבוצת סקאל בגין מכירות אלה. בנוסף נטען כי המשיבה הינה בעלים של סימני מסחר רבים הרשומים בישראל, המשקפים את המוניטין העצום של המשיבה והם בבחינת "נכסים" של המשיבה בישראל לצורך הבקשה שבפנינו.   

6.         המשיבה השיבה ביום 13.1.13 כי דין התגובה המשלימה להימחק הואיל והמשיבה הפרה וניצלה לרעה את החלטת ביהמ"ש מיום וערכה מקצה שיפורים החורג מגבולות הדיון שהציב לה ביהמ"ש. כמו כן, טוענים המבקשים כי מעיון בתגובה המשלימה עולה כי למשיבה אין כל נכסים בארץ מהם יוכלו המבקשים להיפרע , היה ותידחה התובענה ויפסקו הוצאות לטובתם.  

7.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה לטובת המבקשים מהנימוקים כדלקמן:

א.         סעיף 353 א לחוק החברות קובע:

"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סעיף זה למעשה יוצר סמכות מקבילה לבית המשפט, להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקסד"א, אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי ואם סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות ביצוע ההפקדה או שהחברה הוכיחה שיש באפשרותה לשאת בתשלום ההוצאות, הוא לא יחייבה בהפקדה.

ב.         התובעת הינה חברה בע"מ וכאשר מדובר בחברה בע"מ, בית משפט נוטה לחייב בהפקדת ערובה יותר מבמקרה של תובע, שהוא אדם פרטי.